אנשים יקרים,
אז במסגרת "מחנה האימונים" שלי, היום התחלתי ללמוד קראטה.
קודם כל השורה התחתונה הלא מאוד מפתיעה: כן, אני הולכת גם להעמיק בזה... טוב, עכשיו זה כבר לא מפתיע, אבל אם הייתם אומרים לי את זה לפני התהליך עם זורו, הייתי כמובן צוחקת לכם בפרצוף ואומרת לכם שאין מצב!
מה שזה אומר זה שאיכשהו בתקופה הקרובה, כמעט כל ערב בשבוע אני אבלה לי בדוג'ו של נמרוד בגבעת שמואל. איך הקסם הזה הולך להתארגן טכנית, כשהבית שלי האהוב בפרדס חנה, אין לי מושג... אבל מכשולים טכניים לעולם לא מנעו ממני לעשות דברים שליבי חפץ בהם.
אני יוצאת באומץ מהשירותים המגוננים, לדוג'ו עצמו, שכבר הפך להיות מקום אהוב כל כך, ממש תחושה של בית. עכשיו שה"חלוקים הלבים" פזורים בדוג'ו הרחב (ולא במבואה הקטנה), הם קצת פחות מאיימים... אחלה!!!
האימון מתחיל בקידות והשתחוויות פורמאליות. אני קצת בהלם תרבותי. לא כל כך יודעת מה לעשות עם עצמי, אף אחד לא אמר לי. וברגעים כאלה, מה שיש לעשות, זה פשוט לעשות את מה שהאחרים עושים, גם אם אין לי מושג מה הם עושים.
נימרוד - או שמה "סנסאיי נימרוד", שזה אומר מורה. עד עכשיו הייתה לי הפריווילגיה לקרוא לו סתם "נימרוד", כי הוא לא היה המורה שלי לקראטה (בניגוד לרוב החבר'ה האחרים בדוג'ו שהם גם תלמידים שלו לקראטה). אבל עכשיו, נימוסי הקראטה מחייבים (אותי?) לקרוא לו "סנסאיי נימרוד". הפורמאליות הזו מעוררת בתוכי התנגדויות. טוב, אני רק מתחילה, כרגע זה בסדר לקרוא לו עדיין נימרוד...
בקיצור, נימרוד נותן הוראות לארבעת הוותיקים - חגורה שחורה אחת, שניים חומות ואחת לבנה (תלמיד חדש רק "בן חצי שנה"). ואז הוא ניגש אליי - החגורה השקופה, ומתחיל לתת לי כל מיני הסברים על הקראטה. אני שמה לב שהראש שלי מוצף בשאלות (למה לי בכלל ללמוד קראטה? האם זה לא להתפזר מול אימוני העוצמה? למה הקראטה מנסה להכניס את כולם בתבניות זהות?). נימרוד עונה לי בסבלנות לשאלות שאני מבטאת בקול. יש גם הרבה שאלות שאני לא מבטאת: "מה, עכשיו אני ארדוף אחרי החגורה השחורה במקום פשוט ליהנות?" ו"אז סבבה שקראטה עוסק הרבה יותר בדיוק משיטת עוצמה, ושהוא דורש המון ריכוז ומיקוד. הרי אלו תכונות שכבר יש לי, ואפילו קצת בעודף בחיים שלי, ובטח שאני לא צריכה עוד מהם, אז בשביל מה לי?" ובכלל, כשאני מתבוננת לשניה באחרים שמתרגלים עכשיו, הם כולם ממש רציניים. לא נראה שממש כיף להם. האם זאת האנרגיה שאני רוצה אותה בחיים שלי, של רצינות כזו תהומית? הרי יש לי מספיק מזה! ואני, באתי להינות!!!! אז למה לי???
בקיצור, מתישהו אני מבינה שכל השאלות הללו הן התנגדויות, ושזה סבבה שיש לי התנגדויות. רק שאיך שאני מכירה את עצמי, אני יכולה עכשיו גם לדבר שעתיים עם נימרוד, כל פעם תעלה התנגדות אחרת, והמוח שלי מספיק חריף כדי להמציא עוד סיבות "מוצדקות" למה לא ללמוד קראטה. אז מה שנשאר לעשות, זה להשליך את ההתנגדויות למבואה של הדוג'ו, איפה שהשארתי את הנעליים והתיק, ופשוט להתאמן. ואז לראות מה קורה לי. אם יהיה לי כיף, סבבוש, ואם לא, אז אני לא חייבת כלום לאף אחד!
אז יאללה, מתחילים להתאמן. נימרוד מלמד אותי דברים בסיסיים: שלוש התקפות בסיסיות, שלוש הגנות בסיסיות, איזושהי עמידת מוצא, ובעיטה עם הרגל. ואני נהנית בטירוף!!! זה אותו נימרוד, שמסביר לאט ובסבלנות כמו הנימרוד של אימוני העוצמה. אותו נימרוד שמעודד ומפרגן, ומתקן בעדינות כשצריך. ואני מבסוטית! כמו שהייתי בשיעור הראשון ראשון שלי איתו לפני עידן ועידנים (פחות משלושה חודשים). הגוף שלי מתמלא בהתרגשות של למידת דברים חדשים. פשוט נפלא!!! כמה כיף לשים התנגדויות בצד ולהתמסר!!! ומכאן, אני פשוט עפה לי, צוחקת ומבסוטית, שחבל על הזמן!!! והמסקנה כאמור ברורה...
אז זהו חברים אלו מקצת מהחוויות שלי של שיעור הקראטה הראשון שלי...
יאללה, מחר ה"קייטנה" שלי ממשיכה עם שלל הפתעות...
כמה טוב שפיטרו אותי, בדיוק בדיוק בזמן!!!
זורי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה